ט"ו בשבט ונטיעת עצים

כתב: יצחק הל-אור

בדורות האחרונים נתפס ט"ו בשבט כיום נטיעות, ופעוטות בגן הילדים צועדים עם "רון בלב ואת ביד" ושותלים נטיעות רכות. כדאי שהשתילים שיצמחו יהיו בני קיימא, מועילים ורצויים. לעץ יש תפקידים רבים, ואם יודעים ליישמם כראוי אפשר ליהנות מצל, מפרי, מפריחה, מחזות נאה בנוף, מגזע לקישוט ולתעשייה. עץ מסתיר כיעור ומבליט כמסגרת צמחים מעניינים, ממסגר את החלל ומקרב אלינו את הטבע ואת תמורות העתים: רחש עלים, ציוץ ציפורים, לבלוב, שלכת, חנטה.

הדברים נשמעים חביבים. מדוע, אם כך, נדמה שיותר משאנו שותלים אנו כורתים? כורתים ומפנים מגרש לבנייה, כורתים וכובשים דרך, כורתים כדי לספק חומר להסקה – אך כורתים גם בגלל הפרעות שגורמים העצים. לא כל אדם מתייחס ברוחב לב לעץ. לא כל אחד רגיש לרחשי עליו, או זוכר את צלו ואת צבע פרחיו. יש לכלוך מעט מפרי שנשל – והרי הוא כורת. יש חשש לסתימה של צינור ביוב משורש אקראי, והריהו כורת; יש הפרעה לדוד השמש – והמשור פועל. יש, אמנם, גם כאלה הזוכרים לעץ חסד נעורים. בט"ו בשבט לפני עשרות שנים, בהיותם ילדים, נטעו אותו, לפיכך יחיו עמו בשלום גם אם הוא מסתיר, גם אם הוא סותם מרזבים. גם אם הוא מפריע. אולם, אפשר גם אחרת.

כל דבר (טוב ככל שיהיה) הנעשה בחיפזון, בחוסר ידע והיגיון ובהפרזה – חדל להיות טוב והופך לגורם מפריע. פרחיו של עץ יכולים להיות שובי עין וערבים לחוטם, אך יכולים גם לנטף צוף על מכוניות חונות וללכלך. צלו של עץ בודד משובב נפש בקיץ, אך עלול להחשיך את סביבתו בחורף. מכאן, שלא מספיק לשתול ולייחל; צריך לבחור ולשקול, למדוד ולסמן, לברר ולשאול – ורק לבסוף להחליט, לרכוש ולנטוע. הבה ונפרט חלק מן השיקולים לבחירת העץ.

שיקולים לבחירת עץ

•   ליד בתי מגורים בוחרים בעצים נשירים. אנו מעוניינים בצל בעונת הקיץ, אך גם בחום השמש בחורף. עץ נשיר יאפשר לקרני השמש ללטף את הבית, לחמם את גגו ולהאיר את חלונותיו בעונה הקרה, אך יגן משמש קופחת בקיץ. לעניין זה יש לציין, כי טעות היא לחשוב שגם ירוק-עד אינו משיר עלים ולפיכך אינו "מלכלך" את סביבתו. כל עץ מחליף את עליו. יש עצים, כמו העצים הנשירים, העושים זאת בבת אחת: אזדרכת מצויה (Melia azedarach) , אלון התבור (Quercus  ithaburensis), שקד מצוי (Amygdalus communis) , מיני אלה, אלמוגן רחב-עלים  (Erythrina corallodendrum) ועוד – ויש ירוקי-עד המחליפים את עליהם לאט ולסירוגין: אלון מצוי (Quercus calliprinos) , מיני איקליפטוס, פיקוס השדרות (Ficus retusa), מיני אורן ועוד; גם תחת פוארותיהם מתרכזות כמויות גדולות של עלים שנשרו. ובכלל, מי שחושב שעלים שנשרו הם "לכלוך" מוטב שלא יגדל עצים של ממש אלא עצים מפלסטיק.

• נוטעים בצד שבו יתאים העץ לתפקידו. אם מבקשים להצל על שטח נוטעים עצים ממערב או מדרום לו. אם רוצים למתן רוח נוטעים בכיוון שממנו היא נושבת. כמו כן אפשר לנטוע כדי להסתיר כיעור מן העין (מחסן מכוער או נוף אורבני מנוכר וחסר חן).

• ליד בתים שותלים עצים שגובהם מתאים למבנה. עצים נמוכים –  כמו ספיון השעווה (Sapium sebiferum)  וקולורויטריה דו-נוצתית (Koelreuteria bipinnata) –  ליד בתים חד-קומתיים, עצים גבוהים וקיפחים – כמו סיגלון חד-עלים (Jacaranda acutifolia) ומיני מילה – ליד בתי-קומות, ועצים רחבי נוף – כמו שלטית מסופקת (Peltophorum dubium),  סופורה יפנית (Sophora japonica) ומיני פיקוס – בפארק גדול ולאורך מעברי אדם ורכב. עצים גדולי ממדים יגמדו בית קטן הניצב לידם וייצרו תדמית לא נכונה של ממדיו במרחב.

• נזהרים בעצים ששורשיהם מזיקים. יש עצים הידועים בשורשיהם הנצלנים והשטחיים: פיקוס השדרות, צאלון נאה (Delonix regia) , אלמוגן רחב-עלים ועוד. לא שותלים אותם ליד שבילים, מדרכות, צינורות ביוב ובתים הבנויים על יסודות שטחיים, שמא יערערו את המבנים וירימו את הריצוף. עצים כאלה מפריעים גם לשיחים ולפרחים לחיות בקרבתם.

• מרחיקים עצים משילי פירות. ליד ספסלי ישיבה או מקומות חנייה, ובקרבת מרפסות או שבילי ריצוף נאים, אין שותלים עצים המשילי פירות ונוטפים צוף פרחים דביק, כגון פיקוס השדרות, פיקוס קדוש (Ficus religiosa), פיקוס השקמה (Ficus sycomorus), תות שחור (Morus nigra) וגרווילאה חסונה (Grevillea robusta), עצים בעלי פירות (כמו אזדרכת ושסק) שעטלפים נמשכים אליהם מרחיקים מקירות דקורטיביים: פרש העטלפים משאיר כתמים כהים שאינם ניתנים להסרה.

• מרווחי הנטיעה – לפי גודל העץ באמצע שנותיו. נוטעים עצים במרווחים גדולים. אין לצופף אותם, שמא יהפכו בבגרותם למטרד בחסימת אוויר ואור. מרווחים של 10–20 מ' נראים גדולים מאוד לשתילים קטנים ורכים, אולם ראו בעיני רוחכם כיצד ייראו עצים אלה כשיגדלו ויגיעו למלוא היקפם ונופם. רוב התוכניות לשתילה צפופה תוך מגמה לדלל, כעבור שנים, עצים מן התווך, אינן מתבצעות. עץ, הגדל במרווח מתאים, נהנה משפע אור ומתפתח בתנאי רווחה, ועתיד להיות עתיר נוף ורחב גזע. עצים צפופים יהיו דקים, חיוורים וקיפחים.

נטיעת עצים – התאמה למקום ולנוף

• מרחיקים עצים מקירות הבית. המרחק המינימלי צריך להיות 8 מטרים לעץ בינוני, ויותר מכך לעץ גדול ועתיר נוף.
• אין שותלים עצים לפני חלונות, דודי שמש, ליד חבלי כביסה ומתחת לחוטי חשמל; הם יפריעו שם.
• רצוי להשתמש בעצים המצויים בנוף הסביבה או המשתלבים בנוף זה. לדוגמה: באזורי יערות האורן נוטעים אורן הגלעין (Pinus pinea), אורן קפריסאי (Pinus brutia), מיש, מילה, אדר, סופורה יפנית וכדומה. באזור של אלות ואלונים – דולב, מיש, כליל החורש (Cercis siliquastrum), מילה, אלון ואלה. באזור השרון והפרדסים – חרוב, סיגלון, שיטה, פיקוס, צאלון, שלטית, זית, ברוש קירח (Cupressus glabra) ומכנף.
• בוחרים בעצים המתאימים לעצי הרחוב ולעצים הנטועים בגינות הסמוכות, כדי לקבל רצף של נוף עקבי.
• אין שותלים מינים רבים. בוחרים בעץ דומיננטי מוביל, ובמינים מעטים נוספים כמלווים ומעטרים. בשדירות שותלים לאורך הציר מין אחד בלבד.
• אפשר לבחור בעץ מתוך שיקולים שונים: עצים שלהם מופע מעניין במשך עונות השנה (לבלוב ושלכת בעצי אלה, פריחה באלמוגן, פירות קישוטיים בקלרויטריה ועוד), עצי פרי שהם גם נאים בגן ושאינם גורמים לתוספת עבודה ולצורך בחומרים רעילים במלחמה במזיקים ובמחלות (ליצ'י, מקדמיה, מיני הדר ועוד), עצים תנ"כיים (תאנה, תמר), או כאלה שיש אליהם נוסטלגיה – ובלבד שיהיו נוחים לתחזוקה ומעוצבים כעצי גן.
• אין מסתירים נופים מעניינים. לפיכך זהירים בעת נטיעת העץ, כדי שלא יסתיר בבגרותו נוף כזה.
• יש עצים קצרי חיים אף על פי שהם מהירי צימוח (סיסם, אזדרכת, אולמוס, ערבה, צפצפה, פלפלון ועוד), ויש עתידי חיים אף שהם איטיים יותר בגידול (אלון, אלה, מיש, אדר ודומיהם); עדיף לשתול מבין האחרונים. קשה להתמודד עם סילוק עץ גדול ומנוון; הדבר יקר, קשה באופן פיזי וקשה מבחינה רגשית. יש גם מהירי צמיחה ועתידי חיים (כמו: פיקוס, סיגלון, שלטית וכדומה), אך ממדיהם מתאימים רק לפארקים ולגנים גדולים.

מזיקים, מחלות וצרות אחרות

• מזיקים ומחלות פוגעים בעצים רבים, לעתים עד כדי תמותה. עצים העשויים להיקטל על ידי פגעים יש להוציא מרשימת הנשתלים עד שיימצא מזור לפגעיהם, או עד שיימצאו זנים חסונים. דעתו נתנה כפי שהיתה, שטיפול בחומרים רעילים בגן אינו רצוי, ומכל מקום, מלכתחילה לא נשתול עצים הזקוקים לטיפול בחומרים כאלה באופן קבוע. יש עצים שלפגעיהם אין תרופה. נציין אחדים מהם: אורן ירושלים (Pinus halepensis) – חוץ מאשר באזורי הדרום ובאזורים צחיחים במיוחד, צפצפה, ערבה, פלפלון בכות (Schinus molle), וברוש מצוי (Cupressus sempervirens).
• באזורי מגורים או בקרבת אזורי תנועה של בני-אדם לא כדאי לשתול עצים קוצניים, עצים רעלניים או עצים הגורמים אלרגיה, כמו גלדיציה, פרקינסוניה, פואנציאנה ארוכת-אבקנים (Poinciana gilliesii) מיני שיטה קוצניים ואילנתה בלוטית (Ailanthus altissima).
• בסערות החורף ראינו עצים שנשברו ברוח, גרמו נזק וסיכנו בני-אדם. טיפול נכון בעצים מקטין את סכנת השבר (מניעת עודפי מים ודשן, עיצוב נאות של השלד, הבטחת עיגון כבלים, בחירה נכונה של העצים לשימושיהם בגן ועוד); אולם ידועים עצים הנוטים לשבר או להתהפכות, כמו מיני איקליפטוס, מיני שיטה, דלוניקיה, אזדרכת, אורן ירושלים, סיסם, אלמוגן, חרוב, ינבוט לבן (Prosopis alba), פלפלון בכות. לעומתם, עצי פיקוס, סיגלון, אדר, אורן הגלעין, אלון הגלעין (Quercus ilex) ואחרים אינם נשברים בקלות.
• צריך להתאים את העצים למקומם מבחינה אקלימית וקרקעית. עצים הסובלים מקרה (צאלון, אלמוגן) לא שותלים באזורים קרים. עץ יכול לגדול עשרות שנים ולהישרד, אך בחורף אחד חריג וקר ימות. כאב הלב יהיה גדול ככל שהעץ גדול.

העניין נראה מסובך? מפחיד? לא כל כך. עובדה, שעצים רבים צומחים בגנינו. יש רק להקפיד בבחירה: החיים בצד העץ יהיו אז נוחים הרבה יותר.

---

יצחק הל-אור ז"ל – אגרונום, מנהל המחלקה להנדסת הצומח בשה"מ, משרד החקלאות.